מי עייף כאן?

עייפות זה מדד לחוסר אותנטיות, חוסר דיוק שלנו עם עצמינו.

האנרגיה שלנו זולגת, האנרגיה מתבזבזת, מרגישים את זה בגוף.

אשכול נבו אמר פעם "נרדמתי על הספר של עצמי." הוא היה טכני, לא אותנטי. זאת הסיבה. הוא גנז אותו.

להיות אותנטי, זה לבדוק עד כמה אני מדוייק לעצמי.

דיוק שווה לרצון. בכל נושא, במיוחד ביצירה. כשזה לא מדוייק אנחנו מתעייפים, כי אנחנו בסטייה.

לפעמים ללכת לפריפריה של עצמך זה הכי מדוייק שיש וזה עניין של גמישות ושחרור ואורך רוח ונשימה.

כל אחד בהלימה למי שהוא.

יש דרך,

לפתח את שריר הדיוק הזה של עצמכם. כדי לשמור על האנרגיה שלכם, להיות חיוניים, פחות עייפים ופנויים להתפתחות האישית שלכם.

הדרך היא להיות קשובים לקול הפנימי, לרצון הטהור, כמו פעם שהיינו ילדים.

דיוק זאת לא שלמות. להיפך. הרבה פעמים בתוך התפתחות יש כאב ופגיעות. ואנחנו רוצים להיות בחמלה שם. ולא לשפוט את עצמינו. ההסתרה של הפגיעות לא פחות מאמצת וגם מזה אנחנו מתעייפים.

והשראה היא חשובה במסע הזה אבל אל תלכו להשראה השמיימית, לא בטוח שהיא תגיע.

יש גירויים שיכולים לעורר השראה.

אפשר לקרוא למוזה. להשתמש במה שיש לכם. השראה היא הרבה דברים.

לי – הצפון, הים ואנשים עושים את זה, בהשראה, אולי כי בצפון נולדתי ויש שם משהו שונה והאנשים שונים. הסקרנות שלי היא השראה, אני צדה, שואלת שאלות בתוך מסעות וטיולים

אפילו כמו בוקר בים, כמו היום…

אם אתם עייפים. תבדקו רגע.

יש מצב שאתם לא ישנים מספיק טוב או שאתם לא מדויקים לעצמכם.